בית הגמדים הפך לבית הענקים

לפני כשלוש שנים, משפחת הדר הגיעה לגבעת ברנר להתרשמות מחיי הקיבוץ. חצי שעה הספיקה למשפחה להבין, שכאן הם רוצים לראות את עתידם. אורן ונועה רכשו את ביתם החדש בשכונת הדקלים ושעה מאוחר יותר גם הוריה של נועה, קנו את המגרש הצמוד. לפני כשבוע עברה המשפחה המורחבת למשכנם החדש "בית הגמדים", שהפך ל"בית הענקים".

שנה וחצי אורן, נועה, זיו וענבר (ולפני כחודשיים גם התינוקת החדשה, זהר), חיו בשכונת עלומים בבית של כ- 60 מ"מ, לפני כשבוע עברה המשפחה לשכונת הדקלים. בין אריזות הארגזים והעברתם פינה לנו אורן מעט מזמנו וסיפר איך הם הגיעו לכאן.

איפה גרתם לפני שעברתם לכאן?
"הגענו מהוד השרון, אחרי שבע שנים שגרנו שם זיו (6) וענבר (3) נולדו שם. הילדים הלכו לגנים והתחנכו בקיבוץ רמת הכובש, אנחנו כהורים, נכבשנו בקסמי הגיל הרך של הקיבוץ. בהתחלה, קנינו אדמה כדי לבנות בית באבן יהודה, אבל החלטנו לוותר על הרעיון ולחפש פרויקט בקיבוץ".


מה הסיבה שבגללה הגעתם לגבעת ברנר?
"בעקבות כתבה שנתקלנו בה בעיתון שעסקה בהרחבות בקיבוצים. עשינו סקר שוק ובדקנו שישה קיבוצים, מרבדים ועד עין-השופט ובסוף החלטנו שהמקום שהכי מתאים לנו זה בגבעת ברנר".


הגעתם לכאן ואיך התרשמתם?
"הגענו עם ההורים של נועה, כדי להתרשם לראשונה מהקיבוץ, מהמגרשים ומהתכנון. מרוב התלהבות גם ההורים של נועה החליטו, שהם רוצים להישאר אתנו וקנו את המגרש שצמוד אלינו. היום, כשבועיים אחרי שהם עברו לקיבוץ אין מאושרים מהם, וזאת אחרי שהם גרו למעלה משישים שנה בעיר".

לפי מה בחרתם בגבעת ברנר?
"השיקולים שהנחו אותנו זה בעיקר המראה של הקיבוץ והחינוך. בדקנו ומצאנו, שפה הכי מתאים לנו לחית. היות וזאת סביבה שמחוברת לטבע, בעלת ערכים של אהבת הארץ".

נועה עוסקת בתחום הביוטכנולוגיה, המשפחה יצאה מתוך נקודת הנחה שהמרכז העיקרי הוא המכון הביולוגי ופארק המדע, אבל דברים יצאו כך שנועה עובדת בראש העין ונוסעת לשם מדי יום. אורן, עובד במשרדי "קוסט פורר", משרדים לראיית חשבון שנמצאים בת"א. הוא עוסק בייעוץ וביקורת מערכות מידע ומסתובב בין הלקוחות".

בשנה וחצי שגרתם בתוך הקיבוץ איך חווית אותו?
"רצינו שהילדים יכנסו למסגרת החינוך הכי מהר שאפשר ולכן החלטנו לשכור דירה בקיבוץ על מנת לממש את הרעיון שהוביל אותנו. מיד נוצרו קשרים נפלנו בשכונה מצוינת עם ילדים בשכבות הגיל של הילדים שלנו. הוקסמנו מהפעילות השכונתית הענפה. הרבה ארוחות משותפות, חגים ביחד, ימי הולדת".

זה יחסר לכם עם המעבר לשכונה החדשה?
"כן בהחלט. אנחנו עכשיו גרים בקיבוץ, אבל לא ממש בתוכו. עכשיו אנחנו גרים בשכונה עירונית של הקיבוץ. אנחנו עוברים ברגשות מאוד מעורבים. מצד אחד, יש לנו את הפרטיות והבית המאוד מרווח ומצד שני, מאוד מאוד ייחסרו לנו המדשאות, היעדר הכבישים, החברותא. מהשבוע הראשון בקיבוץ, אמרתי תנו לי עוד חדר ואני נשאר בקיבוץ. קשה מאוד לחמש נפשות לחיות בפחות מ-60 מטר".

בעתיד, אתה רואה את עצמך מעורב ופעיל במה שקורה בקיבוץ?
"בהחלט. אני רואה את עצמי פעיל ומעורב בפעילות החברתית והמוניציפאלית בקיבוץ. מה שבסופו של דבר מקשר בין האנשים, אלה פעילויות יומיומיות דרך החינוך והתרבות. אנשים שבדרך כלל יש להם מכנה משותף, שמוביל לשיתופי פעולה גם בתחומים אחרים. החוכמה היא ליצור את הפעילויות המשותפות. אני חושב שלמרות הקשיים של קליטת כמות כל כך גדולה של עירוניים, אפשר להגיע לחברה אחת. להערכתי מהר מאוד זה יהפוך לקהילה אחת".