גבעת כורכר אדומה
מאת: יובל זקס

לא קל להיות גבעת כורכר אדומה.
ממזרח: מרחוק הרי יהודה, ומקרוב מרכז קניות מתעצם.
מדרום ומצפון גבעות, אחיות למאבק, שגדלו "ממש באותו הרכס": גבעת זקס נגוסה על ידי מחצבה רעבה, מאוימת על ידי מכבשי הקידמה, וכבושה על ידי אורנים מדכאי כל צמח. ומהצד השני בדרך לקפלן וחבצלת גבעות מכותרות על ידי בניינים רבי קומות, מכוסות פסולת בניין חדשה וישנה.

ממערב: גבעת ברנר פנים רבות לה. תושביה אוהבים לבוא לראות ולהתבשם מסחלבים חצבים כלניות ועוד, או סתם לעלות ולשאוף אויר תוך כדי התעלמות ממסלולי טרקטורונים שמאיימים על איזון עדין. ברגעי משבר חופרים תעלות או שופכים קצת נפט ושמן לכבוד טקסי אש מסורתיים. פה ושם אף נוגסים באחוריים, ומרוויחים/מפסידים עוד כף של אדמת חמרה, ועדיין רואים בה באמת ובתמים את "הגבעה האדומה" נכס צאן ברזל.

לא קל להיות גבעת כורכר אדומה וגאה אבל אפשרי. נאבקת מאבק שקט רב שנים, משמרת תצורות סלע, מיני צמחים, חרקים, זוחלים, יונקים ובעלי כנף. כאן ממש קרוב "הגבעה האדומה" מצליחה להיות שמורת טבע, לא כזו שמישהו הכריז עליה אלא כזו, שעם מעט מאוד עזרה, אוצרת פיסה של טבע, חברת דומם חי וצומח, שכמוה אין, ונדמה שעוד מעט גם לא תהיה.

ממליץ על סיורים בגבעות הכורכר – "עולם הולך ונעלם".