מה זאת אהבה?

רבות דובר ועוד ידובר על האהבה. בתוך כל אחד ואחת מאתנו קיימת נגיעה, כוונה או משאלה לאהבה.
שירים, ספרים, מחזות ואין ספור כתבים עסקו בקיומה או העדרה, בכאב, בגעגועים, או בשמחת האהבה.

אם נחפש פירושים מילוניים כמו למשל בויקיפדיה האינטרנטי נמצא שאהבה היא קבוצת רגשות וחוויות שקשורה לחיבה עזה ו/או אחדות עמוקה כלפי אדם אחר. אהבה מאופיינת בחיפוש אחר קרבת הנאהב, דאגה לו ורצון להיטיב עמו.
קיימים סוגי אהבה שונים ובניהם: אהבה הורית, משפחתית, חברית, רומנטית וגם אהבה עצמית.
לתוך הדיון הכל כך נצחי ושייך לכולנו מתאפשרת כאן נקודת מבט יוגית, נגיעה קלה לשיחה והרהור בדבר האהבה.
בתוך שמונת אברי היוגה ( אשטנגה יוגה ) אנחנו מוצאים את היאמות, כללי מוסר או משמעת אוניברסאלית.
משמעת, אומר סוואמי ונקטסאננדה בתרגומו ליוגה סוטרה של פטנג'לי, היא לא משהו שצריך לעשות במאמץ רב, אלא הבנת האמת. כאשר מבינים את האמת, היא עצמה פועלת.

קיימות חמש יאמות ואחת מהן היא אהימסה, או בתרגומה: אי אלימות / אי פגיעה.
אהימסה המקובלת כעיקרון מוסרי-דתי גם בבודהיזם, בג'ייניזם ובהינדואיזם, החלה להשתרש בהודו במאה ה-6 לפנה"ס והביאה להתפשטות הצמחונות. במאה ה-3 לפנה"ס אימץ אותה אשוקה קיסר הודו, שביטל את מסעות הציד המלכותיים והדגיש את קדושת חייהם של בעלי חיים. אולם לא בהכרח כל צמחוני הוא גם הנוהג באי אלימות, האלימות היא מצב תודעה, טמונה במחשבתו של אדם ולא בכלי שהוא אוחז, אדם יכול לאחוז בסכין ולחתוך איתו פרי או להלום באחר.

משמעותה של אהימסה רחבה ומקיפה יותר מפקודת השלילה לא להרוג ובהיבט החיובי והרחב יותר שלה מהותה היא אהבה.
אהבה חובקת את כל הבריאה מכיוון שכולנו בנים לאותו אב, אלוהים. כך מסביר ב.ק.ס איינגר בספרו "אור על היוגה". היוגי מאמין שלנהוג באלימות כלפי נברא כלשהו זו בעצם פעולה של פגיעה בבורא, אלוהים.

אנשים נעזרים באלימות בין אם במחשבה, בדיבור או במעשה כדי להגן על אינטרסים, רכוש, כבוד, קרובים ואנשים יקרים, אלימות יכולה גם להיות ביטוי של פחד או כעס.
כדי להגיע למצב של אהימסה יש להשתחרר מפחד ומכעס, ע"י התבוננות, לימוד וחקירה. הפחד אוחז בנו ומשתק אותנו, פחד מן העתיד מהלא ידוע ומהבלתי נראה, הפחד הגדול מכולם הוא הפחד מן המוות, היוגי היודע להפריד בין גופו, הבגד המלווה אותו בעולם הזה לבין הנצחי שבו משוחרר כך מהפחד.

הכעס, שורשו בגאווה שמכעיסה אותנו כשאנו נפגעים, הדבר מונע מאתנו לראות את המציאות באור נכון ופוגע ביכולת השיפוט שלנו, בדרך לשחרור מכעס קיימת האפשרות לנהוג בנדיבות ובאדיבות כלפי טעויות של אחרים.
שחרור מפחד ומכעס מחבר אותנו להכרה בקיומו של אלוהים, אותה הבנה רואה את האלוהי בכל מה שמצוי סביבנו ובכל נברא שאנו פוגשים.

"באהבתנו את האדם אל לנו לשכוח את האלוהים המצוי בו ובאהבת האלוהים בל נשכח שהוא מצוי בכל"
  (סוואמי ונקטסאננדה) 

להלן המערכת השבועית המעודכנת: