"בשבילנו היא המנצחת"
"תן לי את האומץ לנסות ואת הכח לנצח" זה הסלוגן החדש של האולימפיאדה שתתקיים ביוון. אולימפיאדה? ביוון? השנה? לא הייתה כבר ב- 2004? ובכן, השנה תתקיים ביוון אולימפיאדת "הספיישל אולימפיקס" בתאריכים 4.7 - 27.6. בסין מנתה המשלחת הישראלית 39 ספורטאים, בשמונה ענפי ספורט, שגרפו כ- 42 מדליות. הישג מרשים ומכובד. הפעם ייצגו את ישראל כמאה ספורטאים ועוד כשלושים מאמנים ואנשי צוות. עשרה שחיינים שקבעו קריטריון הישגי יצאו עם המשלחת, ביניהם גם סיוון צור מגבעת ברנר. סיוון, כבר התחרתה באולימפיאדת סין וגרפה שלוש מדליות - שתיים מזהב ואחת מכסף.
168 מדינות ו- 6,000 ספורטאים מרחבי העולם ייטלו חלק בתחרויות. מכל מדינה מגיעים אורחי כבוד, כך למשל במשלחת האמריקאית, נוכל לראות את השחקן ומושל קליפורניה, עד לא מזמן, ארנולד שוורצנגר, את המתאגרף הטוב בכל הזמנים מוחמד עלי, אשר יתנייד על קלנועית עקב בעיות הפרקינסון הקשות מהן הוא סובל. ספורטאית נערצת נוספת שתגיע ותשהה עם המשלחת הרומנית היא מתעמלת הקרקע הנדירה נדיה קומנצ'י, שהייתה הראשונה שזכתה בציון המושלם 10 (על המקבילים באולימפיאדת מונטריאול 76). מי שיהיו נציגי המשלחת הישראלית הם אלכס גלעדי חבר הוועד האולימפי הבינלאומי וכדורסלן העבר טל ברודי.
סיוון צור, (25) נולדה עם תסמונת דאון (פיגור שכלי בינוני). לפני 34 שנים אימה של סיוון, גרציאלה, הגיעה לישראל על מנת לבקר את אימה ואחותה שהיו בקיבוץ, שם פגשה את עמרי, המבוגר ממנה ב- 19 שנים והיום היא כבר 34 שנים בישראל. לעמרי, היו אלה הנישואים השניים בהם הקים משפחה. מנישואיו הקודמים יש לו שלושה בנים. מהנישואים עם גרציאלה יש לזוג שלושה בנים ובת, סיוון, אחות לשישה אחים.
את מרבית חייה חיה גרציאלה בקיבוץ, בשנים האחרונות היא מנהלת את מכבסת "גרציה" שבבעלותה. היא טרם איבדה את גינוניה האירופיים, או במילים אחרות היא מנומסת ואדיבה. המשפחה מחכה בקוצר רוח לנסיעה, גרציאלה, עמרי וארנון (האח הצעיר) יטוסו בעוד כשבועיים ליוון לעודד את סיוון.
הפעם זאת לא תהיה הפתעה, כפי שהיה באולימפיאדה הקודמת. לסין הגיעה גרציאלה ללא ידיעתה של סיוון. "הגעתי אחרי טיסה ארוכה לבריכת השחייה, סיוון התכוננה למקצה המוקדמות, עליתי על המדרגות של היציע ואמרתי למלווים שלה, שיגידו לה להסתכל למעלה. היא ראתה אותי ורצה אליי בהתרגשות, רצנו אחת לקראת השנייה והתחבקנו כל כך חזק. זה היה רגע ממש מרגש, המאמנים שלה אמרו לי, כל מה שלימדנו אותה היא שכחה ולא זוכרת כלום. היא הייתה בבלק אאוט".
"ביקשתי מהמאמנים להוציא את סיוון להתאוורר קצת, לקחתי אותה למלון שלי, היא התקלחה, השכבתי אותה לישון וכשהיא התעוררה הלכנו לאכול ספגטי ביחד ודיברנו על דברים חיוביים, אמרתי לה שחבל שהיא תגיע עד סין למעמד כזה ותפספס אותו, בגלל אי שקט וחוסר ריכוז, למחרת היא עלתה כמו גדולה לתחרות וזכתה במדליות זהב וכסף. אני כל כך גאה בבת שלי. לא אשכח את הפנים שלה אחרי שזכתה במדליית הזהב. זה היה רגע של אושר, שידעתי שהוא שווה את כל הנסיעה הארוכה".
בחדרה המואר ישנו ארון ובו המדליות בהן זכתה לאורך השנים. סיוון יושבת על השטיח ממיינת עשרות כפתורים ממתכת, עבודה שלקחה הביתה מהמעון בו היא מבקרת פעמיים בשבוע. הסרט פלונטר בו צפתה זה עתה, הסתיים. גרציאלה נכנסת לחדר מתיישבת על כיסא לצידה של בתה."יפה שלי", "אני אוהבת אותך", אלה רק חלק מהמחמאות שסיוון מרעיפה על אימה. מי שלא מכיר אותה מתקשה להבין את מה שהיא אומרת, הדיבור כבד ולא ברור. הרוח החיובית שהיא מפזרת לסובבים אותה מדבקת, אוהבת את החיים כמו שהם, מחייכת כל הזמן. סיוון מניחה את הראש על רגליה של גרציאלה שמלטפת את בתה "אני בכלל קוראת לזה תסמונת אפ ולא תסמונת דאון. אנחנו כל כך נהנים ממנה, היא נותנת מעצמה כל כך הרבה. איזה ילדה רגילה תגיד כל היום לאימא שלה 'את יפה, אני אוהבת אותך'? היא ילדה כייפית".
מתי ידעת שסיוון תתחרה ביוון?
"קיבלתי הודעה במייל ועברה בי צמרמורת, כי יש כל כך הרבה שחיינים ומאמינים בה וביכולת שלה. זאת גאווה עצומה להראות שאפשר הכל, למרות המגבלות. אנחנו נותנים להם את האפשרות. הדבר שאולי בגללו זה לא קל, זאת הסביבה שהיא לא נעימה. צריך לקבל אותם כמו שהם ולדבר אליהם רגיל. אנחנו מאוד גאים בסיוון וכל הכבוד לה היא כל כך רצינית שפשוט להוריד את הכובע בפניה".
סיוון מתאמנת במועדון השחייה במתנ"ס רמת אליהו, אצל המאמן אריה עוז פעמיים בשבוע עמרי מסיע אותה לאימונים, בשנת אולימפיאדה היא נוסעת יום נוסף להתאמן במכון וינגייט. גרציאלה: "סיוון תמיד אהבה שחייה, לאט לאט היא התחילה להיות רצינית זה טוב גם מבחינה גופנית היא לוקחת את זה ברצינות וכל הזמן אומרת שזה חשוב למשפחה ולמדינת ישראל. הייתי שמחה אם הייתה קצת יותר התעניינות מהחברה בארץ, ניסינו לגייס תרומות ואנשים התעלמו. הספורטאים של הספיישל אולימפיק מביאים יותר מדליות מהאנשים הרגילים ופה בקושי שומעים על זה".
מי שכן שמע על סיוון הוא רב סרן קובי לימור, קצין בצנחנים שלקח את סיוון תחת חסותו וגייס אותה כמתנדבת לצבא. בימים אלה סיוון מתנדבת כחיילת בצנחנים, באפסנאות היא מגיעה לבסיס הקרוב לביתה לארבעה ימים בשבוע. אם הכל יסתדר היא צפויה להתגייס בעוד כחודש לצה"ל לתקופה של שנה.
הרבה מזל היה בהתנדבותה של סיוון לצה"ל, בעבר ניסתה המשפחה לגייס אותה לצבא ונענתה בשלילה. אין כמו יד המקרה שמכוונת את הכל מלמעלה. מפקד הפלוגה, שאחראית על הבנות שאורזות את המצנחים וסגן מפקד יחידת אספקה בהיטס, קובי לימור, סיפר איך הכל התחיל.
"הודיעו לי בהתראה קצרה של שעתיים, שאני צריך ללכת לבית עלמין, אמרתי אם ככה אני חייב לכבס את בגדי א' דחוף, הגעתי למכבסה הכי קרובה שיש, זו של גרציאלה אז ראיתי לראשונה את גרציאלה, אמרתי לה שאני חייב עזרה דחופה ושאפילו אשלם כפול. היא אמרה שבאופן חד פעמי היא תכבס לי את המדים. איך שיצאתי עוד לא הספקתי להגיד ג'ק רובינזון והיא התקשרה שאבוא לקחת את המדים ואז היא התחילה לדבר איתי ואמרה שיש לה בת שנמצאת באקי"ם והיא עם פיגור קל ונורא רוצה לתרום לצבא, אמרתי שאבדוק מה אני יכול לעשות ותוך חודש סיוון כבר שירתה ביחידה שלנו. בכל בוקר שהיא מגיעה לבסיס, היא נכנסת לחדר שלי ואומרת לי בוקר טוב. העזרה שלה גדולה מאוד, היא כל הזמן מחייכת והכל אצלה חיובי, כל הבנות במחלקה רוצות לעבוד איתה".
איך אתם תומכים בה לקראת האולימפיאדה?
"אנחנו מעודדים אותה. לפני שהיא תצא ליוון נרים כוסית ונעשה חגיגה קטנה, אבל, את החגיגות האמיתיות נשמור כשהיא תחזור מיוון, עם או בלי מדלייה, לנו זה לא משנה בשבילנו היא המנצחת".
