מקיבוץ לפרבר? או שאפשר אחרת

מאת: רותם בן מאור

שלושה מבכירי האדריכלים בישראל, שמוליק גרואג, פרופ' צבי אפרת ויובל יסקי, הגיעו לגבעת ברנר להשתתף בפאנל, שנערך במסגרת מפגשי "חורף בחברותא". הפאנל עסק בנושא המאוד חשוב והמאוד אקטואלי לקיבוצים בכלל ולגבעת ברנר בפרט: "שימור ומורשת בקיבוץ המתחדש – איך וכיצד נבנית תעודת זהות של ישוב". את הפאנל ואת הדיון הנחתה שרהל'ה רגב.
חברים רבים התאספו במועדון כדי לשמוע ולהשמיע ורציתי להביא בפני הקוראים שלא נכחו במפגש, כמה מהלכי הרוח ומהנושאים שעלו במפגש החשוב והמרתק.

גרואג, אפרת, ויסקי, התייחסו בדבריהם לחשיבות הרבה שניתנת בעולם כיום לאדריכלות הקיבוצית (הכוונה לא רק למבנה זה או אחר, אלא לכל מרקם היישוב על חלקיו השונים, מגורים, שטח ציבורי, פארקים, צירי תנועה וכד'), היצירה האדריכלית בקיבוץ נחשבת כמודל לחיקוי, ובכל העולם לומדים את מודל "הקיבוץ" ומנסים להתאימו למרקמי חיים מקומיים.

במרחב הקיבוצי, לדבריהם, מתקיימים יחסי גומלין כמעט מושלמים בין המרחב הפרטי למרחב הציבורי ובין הפרט למרחב בו הוא חי ופועל, יחסי גומלין המאפשרים איכות חיים גבוהה. האדם הוא במרכז ולא המכונית או הבית הפרטי. "הקיבוץ", לדבריהם הוכר ע"י אונסקו כאתר מורשת עולמית ואף זכה להיות נושא הביתן הישראלי בביאנלה בונציה 2010, אותו אצר יסקי יחד עם גליה בר-אור.

חשוב היה להם לדבר בפני החברים ולהעלות לדיון ולמודעות את הנושא של שימור ושינוי בקיבוץ, על רקע הקיבוץ המתחדש ותהליכי ההפרטה, וזאת על מנת שחברי הקיבוץ יוכלו לברר לעצמם על אילו ערכים המרכיבים את איכות החיים שלהם (כקהילה וכפרט), ירצו לשמור בתוך היישוב ההולך ומשתנה. לדבריהם, עצם המפגש והנעת הדיון הציבורי בנושא חשובים מאוד.

הדיון רלוונטי מאוד וחשוב כי בנקודת זמן קריטית זו, הקיבוץ, כמרחב מחיה, משתנה לנגד עינינו במהירות ובקיצוניות, וכל זאת ללא דיון מעמיק ומקיף על אופי השינוי ועל ההשלכות הדרמטיות הנובעות ממנו, ובעצם, רוב חברי הקיבוץ כמעט ואינם שותפים בהחלטות המניעות שינוי דרמטי זה ומעורבותם בנושא מינימלית ויכול מאוד להיות שיום אחד הם יתעוררו למציאות אחרת ממה שהכירו – המרחב הציבורי והירוק חוסל. הופרט. אזל. וכל חבר סגור בדלת אמותיו בין גדרות ומחסומים, בתוך ג'ונגל של סגנונות אדריכליים, היוצרים כאוס תכנוני וויזואלי.

למעשה, הקיבוץ הופך בתהליך מהיר וחסר בקרה לפרבר, מודל אדריכלי המוכר ככישלון בכל העולם ובכל אספקט שהוא: קהילתי, אקולוגי, תחבורתי, דמוגרפי ועוד.

אז רגע לפני שיהיה מאוחר מדי ולפני שמרקם החיים בגבעת ברנר משנה את פניו לחלוטין, הם מציעים ללמוד מטעויות שכבר נעשו בעולם ובישראל וגם מטעויות שכבר נעשו בקיבוצים אחרים ולתכנן היטב את אופי היישוב העתידי, תכנון מושכל ומעמיק ותוך שיתוף הציבור. תכנון אדריכלי שיקח בחשבון שמירה על איכות החיים, יתרום בעקיפין גם לעליית ערך הנכסים. ולהיפך.

ברור לכולם שהשינוי באורחות החיים כבר מתבטא גם בשינויים ביחסי הגומלין העדינים בין המרחב הציבורי למרחב הפרטי, אך יש להיזהר ממחיקת המרחב הציבורי כליל לטובת המרחב הפרטי.

הציבור חייב להיות שותף ומעורב בהחלטות המתקבלות היום, על אילו ערכים יושתת תכנון הקיבוץ של מחר: האם המרחב הציבורי יוקדש כולו לרווחת המכוניות, הכבישים, והחניות או לרווחת האדם המתגורר בו. האם רצוי לשמור על אחידות בתכנון המגורים, כיצד נוכל לשמור על הצפיפות היחסית הנמוכה, על הבטחון האישי, על מרחב בטוח לילדים ועוד. הועלו רעיונות שונים, כגון: בנייה רוויה, בנייה אחידה, שימוש במבנים הקיימים במקום לבנות על עוד שטחים ירוקים, שינוי תב"ע, איזורים ירוקים ללא כניסת מכוניות ועוד.

כולם מסכימים שהאדריכלות הקיבוצית, שאופיה העיד על צניעות ופרופורציות עומדת בפני שינויים. שינוי זו לא מילה גסה ואין הכוונה שהחברים ימשיכו להצטופף בדירות הזעירות וימכרו את הרכב הפרטי, אלא, שהשינויים יעשו תוך מחשבה ותכנון מעמיק, וזאת על מנת למנוע את הכאוס האסתטי והתחבורתי שיקרו קרוב לודאי ללא תכנון נכון. על הציבור לדרוש מהמוסדות תכנון אדריכלי מפורט וארוך טווח שיאפשר לקיבוץ להתפתח ליישוב שעדיין כדאי ונעים לחיות בו.

הדיון המלא ישודר בקרוב בוידאו הקיבוץ. אסור להחמיץ! 
(פורסם גם ביומן)