ראיון עם מנהל הקהילה הנכנס עמי דבש

עמי דבש, יחליף בימים הקרובים את שאול שילה, שכיהן בתפקיד כארבע שנים. דבש שנבחר ברוב של עשרה קולות, לקדנציה של שלוש שנים, מבטיח לפעול למען החברים

עמי דבש, אשתו, טרי והבנות, הגיעו לגבעת-ברנר, אחרי מלחמת המפרץ, בשנת 1991. עמי גדל בבאר-שבע ומספר שנים, אחרי הנישואים עברה המשפחה להתיישבות "שימעה", שבדרום הר חברון, אליה הגיעו עם תשע משפחות נוספות. משפחת דבש הייתה במקום שלוש שנים בסיומן החליטו לעבור לקיבוץ. "רצינו איכות חיים לנו ולשתי בנותינו" משחזר עמי ומוסיף: "חשבנו שבקיבוץ, נוכל לשלב עבודה עם חיי משפחה בצורה טובה יותר וגבעת-ברנר היה הבית שבחרנו בו".

חשבת אי פעם שתהיה מזכיר הקיבוץ? "כן. כיוונתי להגיע למקום הזה. כשהחלטתי להציע את מועמדותי לפני 3.5 שנים, הלכתי ללמוד במכללת 'ספיר' מינהל ומדיניות ציבורית, בימים אלה אני עושה את הבחינות האחרונות להשלמת התואר. הצבתי לי מטרה והגעתי אליה, ככה אני תמיד פועל בחיים".

איך ההרגשה לקבל את התפקיד? "ההרגשה היא של שמחה והכרה בכובד האחריות. יש לי רצון עז להוכיח, גם לעצמי וגם לאחרים, שאני בהחלט מסוגל לעשות את העבודה".

כמי שמגיע ללא ניסיון, אתה מכיר את העבודה?  "נכון שאין לי ניסיון, אבל, כולם מתחילים בלי ניסיון בכל תפקיד וצוברים אותו בהמשך. יש לי רצון להצליח ואשמח לקבל עזרה מחברים ובעלי תפקידים. אני מרגיש שיש רצון רב של אנשים לעזור לי להצליח בתפקיד. אני יודע מה העבודה ואני בהחלט מודע לתחומי האחריות הרבים ולקשיים שצפויים לי".
"אני חובב טיסה וכשאני מסתכל על גבעת ברנר, אני מדמה אותה למטוס נוסעים כבד, שלא כדאי לעשות בו תנועות חדות,
  עמי דבש               כדי לא לגרום לנוסעים לבחילות וחרדות".

איך תתמודד עם  חוסר הניסיון בתחום, שהוא שונה לגמרי ממה שעסקת בו עד עכשיו? "אני גם חבר בהנהלה העסקית של גבעת-ברנר, אני חבר בדירקטוריון של גביש. במקביל לעבודה, הלימודים הוסיפו מימד חברתי לתפיסות שלי ולכן, אני חושב שיש לי את הכלים הראויים להתמודד עם התפקיד החדש. יש לי כמה דברים שאני מגלגל בראש ומקווה ליישם בעתיד לטובת החברים. צריך להסתכל בראייה יותר חברתית ולשים לב לצרכים המגוונים. אני מקווה, בעתיד לעשות ישיבות הנהלת קהילה פתוחות, כך שכל מי שרוצה יוכל להגיע אליהן. האנשים צריכים לקבל את כל המידע, משום שאם אין להם את כל המידע, ההחלטות שהם יקבלו, לא תמיד יהיו נכונות".

מה דעתך על הבנים הנקלטים, הבנים החוזרים ומשפחות ההרחבה? "ככל שחיי הקהילה יהיו עשירים ומגוונים יותר, זה יועיל לכולם. צריכים לקלוט ולשלב את הנקלטים במערכת הקיבוצית. אני, זה רק חלק מהשינוי, צריך להזרים דם חדש למערכות. צריכים לשמור על קשר ישיר עם הציבור, לשמוע אותו ולפעול למענו. אני מאמין ברצון טוב ובעשייה".

החברים החדשים צריכים לקבל תפקידים משמעותיים יותר בקיבוץ? "ללא ספק, הם צריכים להשתלב במערכות בקיבוץ ולהיות חלק מהעניין ולתרום. אי אפשר ליצור שני מחנות של אנחנו ושל ההרחבה, זה לא יהיה בריא ולא יתרום לקהילה. צריך לראות איך לשלב את כולם בצורה טובה".

מה אתה מציב בעינייך כמטרות העיקריות בקיבוץ? "זאת שאלה קצת מסובכת לענות עליה. מכיוון שהקיבוץ הלך עם נושא ההפרטה בצורה קיצונית ואין לי בעיה עם ההפרטה, אבל, צריך להסתכל גם על החבר בתוך התהליך הזה ולשים לב לצרכים של החברים בגילים השונים, כמו הפנסיונרים וחברים בגילאי עבודה והחברים הנקלטים. לכל קבוצה יש את הבעיות שלה וצריך לדעת לפתור אותן. להסתכל עליהם, לא רק בתור השקעה כלכלית. לבנים הנקלטים צריכים להתייחס, כאל בני בית, צריך לנסות לשלב אותם במערכת ולא לעשות קליטה רק לפי חשבון הבנק שלהם, אלא, מי שאין לו את היכולת הכלכלית, אנחנו כחברה צריכים לעזור לו למצוא את המקורות והמטרה שעומדת לנגד עינינו תהיה הבית שאותו בן יבנה בקיבוץ ויהווה בו חלק חשוב בחיי החברה".

נבחרת ברוב קטן מאוד, רק של עשרה אנשים. מה אתה אומר על כך? "אני לא רואה בזה שום בעיה. אני חושב שמהרגע שיש בחירה, אז היא מוחלטת. לא משנה מי הצביע או לא הצביע עבורי, מבחינתי, כולם צריכים לקבל את אותו הטיפול וכך אכן יהיה. הביקורת במכתב שהתפרסם ביומן, הייתה כלפי החברים ולא כלפיי וצר לי על כך. אני חושב שבדמוקרטיה הנושא של מנהלים מקצועיים, הוא לא הדבר הבלעדי, צריך גם ידע, רצון ולתת צ'אנס לאנשים".

אצל מי נתקן מחשבים? "אני כמובן אצמצם את שעות העבודה במחשבים, אפסיק לעבוד עם לקוחות ומוסדות מחוץ לקיבוץ ואשאיר את העבודה רק עם החברים, במעט הזמן שיתאפשר לי, כדי לא לשלוח אותם החוצה".